על פחד מנטישה ומדחייה במערכות יחסים

כיצורים חברתיים יש לנו צורך בסיסי - להרגיש אהובים ושייכים.

כשהתחושה הזו מתערערת או מוטלת בספק אנחנו נכנסים לדריכות שמקורה בפחד להרגיש דחויים. הפחד להיות מנודים חברתית ולהרגיש חוסר שייכות הוא ממש הישרדותי, אבולוציוני ומשותף לכל בני האדם.

אצל חלקנו הפחד מדחייה מועצם יתר על המידה, בעיקר אם חווינו חוויות שפגעו בתחושת העצמי שלנו במהלך החיים וגרמו לנו להפנים שיש בנו חלקים פסולים שלא ראויים לאהבה.

ילד שגדל בסביבה הורית מזניחה רגשית, ו/או נחשף לביקורת, שיפוטיות, נוקשות ואהבה על תנאי, או בסביבה התפתחותית שהיו בה אירועים טראומתיים שכללו התעללות רגשית ו/או פיסית, פגיעה מינית, השפלה או חרם עלול להרגיש פגיעה בבטחון ובערך העצמי ולפתח תחושה תמידית שהוא לא מספיק או לא בסדר כפי שהוא.

אנחנו לומדים לעשות הרבה מאד פעולות לא מודעות כדי להמנע מדחייה או נטישה, הנה כמה מנגנונים נפוצים:

מבטלים ומצמצמים את עצמינו עבור האחר, מתעלמים מהצרכים שלנו ומביטוי שלהם בתוך הקשר, מתאימים את עצמינו לצרכים של האחר. צורה אחרת של ביטוי פחד הדחייה תהיה דווקא להתעלם מהצרכים של האחר ולהמנע מאינטראקציה אינטימית. זו התנהגות שנותנת תחושה של שליטה אבל מאחוריה קיים הפחד להחשף ולהפגע (חוסר אמונה שהאחר באמת יכול להיות שם עבורי).

נוטשים קשרים שיש להם פוטציאל להיות מיטיבים עוד לפני שנתנו צ'אנס אמיתי לקשר (אני דוחה את האחר לפני שהוא ידחה אותי). בתרבות הטינדר ושפע אתרי ההיכרויות המנגנון הזה הופך להיות עוד יותר נפוץ כשיש לנו אשליה שבחוץ קיים מישהו טוב יותר עבורינו, זה מספק תירוץ טוב לקפץ מקשר לקשר מבלי להבחין בדפוס הזה ולעצור כדי להבין את המקור שלו. או לחילופין, נכנסים לכל קשר פוטנציאלי ומתמסרים בקלות תוך התעלמות מסימנים מובהקים שהקשר הזה לא טוב עבורינו.

מחפשים המון אישורים חיצוניים מהסביבה ונשענים על דעות של אחרים ומה שהם מרגישים וחושבים עלינו. מרצים ונמנעים מקונפליקט (גם במקרים שבהם רוב הסיכויים שלא יהיה קונפליקט), מנותקים מהגבולות הבריאים שלנו ונמנעים מהצבתם ובכך מאפשרים לאחרים לחצות את הגבולות שלנו ולפלוש למרחב האישי שלנו או נמנעים מתקשורת עם האחר ונוטשים בעצמינו כדי לא להתמודד עם הקושי שבביטוי הגבול. ויש עוד תופעות שמקורן בפחד מדחייה (אפשר לקרוא עליהן בהרחבה בפוסטים אחרים): דחיינות, פחד מהצלחה, פרפקציוניזם, תחרותיות, פחד מנונקונפורמיסטיות.


איך אפשר להשתחרר מפחד הנטישה שלנו?


זו שאלת מיליון הדולר. את הצורך העמוק בשייכות וקבלה חברתית כנראה שאי אפשר לשחרר לגמרי, הוא טבוע בנו סביבתית, חברתית וכנראה גם גנטית. אבל כן אפשר להכניס מודעות לאופן שבו הפחד מדחייה ונטישה מנהל אותנו ומחבל לנו באושר ובמערכות היחסים.

כשאנחנו מסכימים להרגיש את פחד הנטישה במלואו לרוב עולה בושה. בושה עמוקה על כל החלקים שלמדנו שאנחנו צריכים להסתיר מהעולם, על כל מה שאנחנו חושבים שלא בסדר בנו, שאנחנו לא מספיק, שאנחנו זיוף, שאנחנו מתחזים, שאנחנו לא באמת ראויים לאהבה ולקשר ככה, כפי שאנחנו. הבושה מספרת לנו שעוד רגע ייחשפו אותנו ויראו את מי שאנחנו באמת ואז ננטש, נשאר לבד.

בשביל באמת לרפא מהשורש את פחדי הנטישה שלנו אנחנו צריכים להתיידד איתם, להסכים להרגיש את הבושה והכאב שנמצאים מתחתיהם, להסכים להיות פגיעים, חשופים. להכיר בחלקים שלמדנו להדחיק ולבטל בעצמינו, לקבל אותם מחדש, להפרד מהסיפור הישן והכואב שלנו על כך שיש בנו משהו לא מספיק או לא בסדר וליצור נרטיב חדש למי שאנחנו.


לשחרר את פחד הנטישה דרך הגוף


אני מאמינה שלצד העבודה ברובד הפסיכולוגי ויצירת המודעות שחרור אמיתי ממה שכובל אותנו יכול להתרחש רק בשילוב עבודה עם הגוף. במקרה זה עבודה עם נשימה.

ברוב המקרים הפחד שלנו מנטישה ודחייה הזה אינו מודע ומתאפיין בנוקשות בבית החזה. על ידי צמצום הנשימה למינימום אנחנו מרחיקים את עצמינו מתחושת הפאניקה שפגשנו לראשונה בילדות שלנו אל מול איום נטישה (פיזי או רגשי). אז, בילדות, החוויה היתה כואבת ומכאיבה מאד והיא יצרה בהלה וחוסר יכולת לנשום. שרירי בית החזה התכווצו כתוצאה ישירה מפחד. במקרה הזה פחד נטישה.

החוויה הזו משתחזרת שוב ושוב בגופינו הבוגר בכל פעם שאנחנו מרגישים שעלולה להתרחש נטישה בקשר - שרירי בית החזה מתכווצים והנשימה הופכת שטחית. הנשימה השטחית מצד אחד מרחיקה את הפאניקה אך בו בעת גם מנתקת אותנו משלל הרגשות ומשאירה אותנו בתחושת ריק, חוסר סיפוק וחוסר אונים. נשימה היא חיים, היא פעימה, היא חיבור. צמצום הנשימה והשטחתה מצמצם גם את החיבור שלנו לחיים עצמם ועלול להוביל אף לדכאון.

אנחנו למעשה נכנסים למעין מעגל: עולה פחד נטישה ודחייה --> יש קושי לנשום --> הנשימה הופכת שטחית --> אם לוקחים נשימה עמוקה עולה פאניקה --> שוב פחד --> שוב צמצום נשימתי וחוזר חלילה.

זה המנגנון שמשמר את הפחד מנטישה אך גם מנתק אותנו מהרגשות שלנו ומתחושת החיות.

בזמן שמופיע פחד נטישה, אם אנחנו מסכימים לנשום דרך הפחד ולא לפחד להכניס לשם עוד ועוד נשימה, אנחנו נהיה מסוגלים לבכות בכי עמוק ומשחרר ובכך לשחרר את מטען הנטישה הכאב שנוצר אי שם כשהרגשנו לראשונה שאיבדנו את האהבה והקשר. אם נהיה מסוגלים לעבור דרך כאב עמוק, נוכל להרגיש שוב את השמחה והיכולת להיות חופשיים.


#פחדנטישה #פחדמדחייה #נטישה #חרדתנטישה #קשר #מערכותיחסים #טיפול #טיפולרגשי #פסיכותרפיה #טיפולזוגי #makom_lekesher