איך ליצור קשר רגשי עמוק מבלי לאבד את עצמנו?

כולנו רוצים להרגיש נאהבים, להרגיש שייכים, להיות בקשר.

אבל איך אפשר להישאר נאמנים לעצמנו בתוך מערכת יחסים קרובה, בלי לוותר על הגבולות שלנו, בלי להיות בריצוי של הצד השני, בלי ללחוץ או להסתיר? ואיך בכלל בונים קשר רגשי שהוא גם קרוב, גם כנה וגם חופשי?

להצליח להיות בקשר רגשי עמוק עם אדם אחר שבו שני הצדדים מרגישים בטוחים, אהובים ונראים, מבלי שתהיה שם דרמה, תלות או מאבקי שליטה - זו אחת המשימות המורכבות והמשמעותיות בחיים.

המפגש הזה עם האחר - הוא לא מובן מאליו.

רובנו לא גדלנו בסביבה של קשרים מודעים ובוגרים. לרבים מאיתנו לא היה מודל בילדות לקשר שבו אפשר להיות עצמך בלי לשלם מחיר. במקום זה, למדנו שצריך לרצות, להתאים את עצמנו, להסתיר חלקים לא נוחים, או "לקרוא את הסביבה" כדי לא להרגיש דחויים או אשמים.

מה שקורה כתוצאה מכך, הוא שבמערכות יחסים בוגרות, גם כשיש אהבה, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו שוב ושוב מתערבבים, מתנתקים, או מתמרנים בלי לשים לב:

מבקשים קרבה, אבל מרגישים חנוקים ובעצם גם נמנעים ממנה.

מתאמצים לא לפגוע, אבל משלמים מחיר של ביטול עצמי.

דורשים שיראו אותנו, אבל שוכחים לראות בחזרה.

וכשזה לא עובד - אנחנו כועסים, שותקים, מענישים או נעלמים.

קשר בריא מתחיל ביכולת להבחין איפה אני נגמרת - ואיפה אתה מתחיל.

אחת היכולות החשובות ביותר בקשר רגשי עמוק היא מובחנות: לדעת מי אני, מה הצרכים שלי, מה חשוב לי ואיפה עובר הגבול ביני לבין האחר. לא כמשהו רעיוני, אלא כחוויה פנימית יציבה.

בלי מובחנות, קשה להישאר נאמנים לעצמנו כשמציף אותנו רגש חזק:

קשה להגיד "לא" בלי אשמה.

קשה להגיד "כן" בלי לרצות.

קשה לבקש בלי לדרוש.

קשה לראות את האחר בלי לפחד שהוא ישתלט עלינו, או ייעלם.

בטיפול זוגי, זה אחד המקומות המרכזיים לעבודה.

שני בני הזוג רוצים קשר עמוק אבל מגיבים זה לזו מתוך פחדים ישנים, פגיעות לא מדוברת, או ניסיונות לא מודעים לשליטה. הם מתרחקים כשהם כמהים לקרבה. הם משתתקים כשהם צריכים דווקא לדבר. הם מאשימים כשהם פוחדים לאבד.

כשהקשר חסר יציבות רגשית, נולדים מאבקים: על תשומת לב, על צדק, על "מי נתן יותר" או "מי התחיל". כל צד מנסה לשנות את האחר, במקום לפגוש את עצמו.

אבל טיפול זוגי איכותי לא עוסק רק ב"לפתור את הריבים" אלא בלעזור לכל אחד מבני הזוג להתחזק בזהותו, להכיר את הפצעים שמפעילים אותו, וללמוד איך להביא את עצמו לקשר - בלי לבלוע ובלי להיבלע.

אנחנו עובדים על היכולת:

• לבטא רגשות בצורה ברורה ולא תוקפנית

• להחזיק את הקושי של האחר מבלי לקרוס

• לבקש מבלי לדרוש, להקשיב מבלי להיעלם

• לכבד גבולות – וגם ללמוד לשים אותם באהבה.

זו עבודה של כל אחד עם עצמו - בתוך הקשר.

ואז, מתוך המקום הזה יכול להיוולד חיבור אחר. כזה שמבוסס על בחירה, לא על תלות. על חמלה, לא על פחד. על קשר בין שני אנשים - לא בין שני ילדים פצועים שמנסים לשרוד.

זה לוקח זמן, זה דורש התמסרות לתהליך והסכמה לעשות עבודה פנימית. אבל כשיש מרחב בטוח, ליווי מדויק, ונכונות לצאת לדרך זה קורה. אנחנו לא יוצאים מתהליך כזה מושלמים, אבל אנחנו כן לומדים.

דים להיות נוכחים , להכיל יותר, לאהוב יותר - בלי לאבד את עצמנו.